החלטה בתיק ת"א 439-08

המבקשת עותרת לחיוב המשיבות (התובעות בתיק העיקרי) בערובה לתשלום ההוצאות אם תידחה תביעתן.

עיינתי בכתבי הטענות והחלטתי לקבל את הבקשה.

תביעת המשיבות היא לפיצוי על נזקים שנגרמו, להן על פי הטענה,  עקב כך שמתקן למילוי ואחסנת גז שהקימה המשיבה 1 באזור התעשייה עטרות הסמוך לירושלים חדל מפעולתו. לטענת המשיבות  החלטת המשרד הביטחון להשאיר את המתקן מחוץ לשטח התחום על ידי גדר הביטחון שהוקמה בשנת 2006 או בסמוך לכך, גרמה לחסימת דרכי הגישה למתקן וממילא להשבתתו והדבר גרם, כך הטענה, לנזקים כספיים בסכומים הנאמדים בכתב התביעה, בלמעלה מ-30 מיליון ש"ח (אשר מטעמי האגרה הועמד על 7 מיליון ש"ח). בין השאר נטען בכתב התביעה גם כי המבקשת (באמצעות משרד התשתיות הלאומיות ומשרד הביטחון) פעלה שלא כדין והפרה כלפי המשיבות חובות חוקיות המוטלות עליה כגוף שלטוני. 

 המבקשת טוענת שלפי סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט-1999 (" החוק"), כפי שזה פורש בפסיקה,  הכלל הוא שכאשר מוגשת תביעה על ידי חברה יש לחייבה בערובה להוצאות זולת אם בית משפט סבור שנסיבות העניין מצדיקות שלא לעשות כן או שהחברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט ככל שאלה יפסקו נגדה. בעניין זה הפנתה המבקשת לרע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) (" עניין הנדסה ממוחשבת"). המבקשת הוסיפה וטענה כי לא זו בלבד שהתביעה היא חסרת יסוד אלא שמסתבר שמצבן הכלכלי של המשיבות הוא בכי רע וכי למשיבה 1 מונה כונס נכסים על פי החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 10.11.11 (תיק פר"ק 19752-11-11).

המשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות כי בנסיבות העניין יש מקום לדחותה. עיקר טענתן הוא שהמצב הכספי הקשה שאליו נקלעו הוא פועל יוצא של המעשים והמחדלים המיוחסים למבקשת בכתב התביעה, וכבר נפסק שבנסיבות כאלה יהווה הדבר שיקול אם לחייב את התובע בערובה להוצאות ובקשר לכך הן מפנות לדברים שנאמרו ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר (13.7.08). המשיבות טוענות גם כי חיובן בהפקדת ערובה כמוהו כחסימת דרכן להביא את דברן בפני בית המשפט ובאיזון שבין זכותן לגישה לערכאות לבין החשש שהמבקשת לא תוכל להיפרע מהן את הוצאותיה, יש להעדיף את השיקול הראשון.

כפי שטוענת המבקשת, ההלכה לעניין הפקדת ערובה להוצאות בקשר עם תביעת החברה סוכמה בעניין הנדסה ממוחשבת ובית המשפט שם אמר את הדברים האלה:

"......על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו...  זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכללוהפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: " אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש -כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה ... עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א)       בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות...

(ב)       בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ...

  משמסתיים שלב הבדיקה השניבמסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים... הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי..." (ההדגשות במקור וההפניות הושמטו, א"ק).

על דברים אלה חזר בית המשפט גם בעניין רע"א 857/11 מועצה מקומית באר טוביה נ' נוריס הובלות (23.5.11) ולאורם יש לבחון את הנטען בבקשה ובתשובה (לא הוגשה תשובה לתשובה).

מצבן הכלכלי הרעוע של המשיבות אינו בחזקת שאלה שנויה במחלוקת (למשיבה 1 מונה כונס נכסים) ושתי המשיבות כאחת לא רק שלא כפרו בעובדה זו, כי אם טענו שנקלעו למצב זה בשל מעשי ומחדלי המבקשת ועושי דברה.

במצב עניינים זה ועל פי ההלכה שנקבעה בעניין הנדסה ממוחשבת נותר לשקול אם קיימות נסיבות המצדיקות את דחיית הבקשה בכללותה או הפחתת סכום הערובה בהתחשב בטענות המשיבות בדבר זכותן לקבל את יומן בבית המשפט.

לאחר ששקלתי את הדבר ושבתי ועיינתי בכתב התביעה המתוקן ובכתב ההגנה, הגעתי לכלל מסקנה שבאיזון שבין זכויות הצדדים ראוי לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה להוצאות בסכום של 100,000 ש"ח.

אף שמקובלת עלי הערתו של בית המשפט בעניין הנדסה ממוחשבת שלפיה אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לפירוט הסיכוי והסיכון הכרוך בתביעה, לדעתי בנסיבות העניין לא ניתן שלא לעשות כן, על רקע הנסיבות המיוחדות העומדות ביסוד התביעה. הטענה העיקרית השזורה כחוט השני בכתב התביעה מייחסת למבקשת אחריות לנזקי המשיבות בשל פעולות שנעשו בסמכותה, פעולות שאין מחלוקת שהן נעשו בסמכותה הריבונית ולצורך שמירה והגברת ביטחון תושבי מדינת ישראל. גם אם אין להוציא מכלל אפשרות שפעולות כאלה יכולות לעלות כדי עוולות נזיקיות עדיין אני בדעה שעל רקע חוסר יכולתן המוכח של המשיבות לעמוד בתשלום הוצאות משפט העלולות להפסק נגדן, מצדיק את חיובן בהפקדת ערובה בסכום האמור  שאני רואה אותו כמידתי, בהינתן סכום התביעה.  

המשיבות יפקידו, אפוא, במזכירות בית המשפט סכום של 100,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה, והן יעשו כן עד יום 31.10.13, שאם לא כן יעוכבו ההליכים בתביעתן.

ניתנה היום,  כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: